דומה כי לא יקשה לגייס הסכמה כללית בין הקוראים לגבי עצם נוכחות קו מחשבה מרכזי בכתביו הביקורתיים של עמנואל קאנט . אין אף להטיל ספק בקשר הרעיוני הנוכח בין אותם כתבים בהתפרשותם על פני הנושאים השונים : הכרה , מוסר , יופי , תכליתיות ועוד מספר לא מבוטל של נושאי משנה . אולם , קשר רעיוני גרידא אינו מספיק לביסוס התיזה המרכזית של עבודה זו , הצגת הכתבים הביקורתיים כמכלול , מגובש , אחדותי , שיטתי ועקבי . לשם הגשמת מושג האחדות השיטתית נדרש , כפי שקאנט עצמו מציין , ' הרבה יותר מקשר רעיוני . לא די בכך שתורת היפה למשל , המופיעה בביקורת השלישית , תקבל על עצמה מכורח אותו קשר רעיוני , את עקרונות תורת ההכרה אשר נקבעו בביקורת הראשונה , בהחלט לא די בכך . שיטה במובנה החמור והמדויק תהא חייבת , בדוגמא זו , לבסס קשר ארכיטקטוני בין תורת היפה לבין תורת ההכרה , כלומר להצדיק את ההכרחיות הטמונה הן בעצם הופעת נושאים אלו הן במיקומם היחסי במכלול השיטה . הארכיטקטוניקה , כאמנות השיטות , תידרש , ביחס ליפה למשל , להצדיק מכול וכול הן את פניית הכתוב לדיון בו הן את מקום התרחשותה , תוך הבהרת החיוניות והנחיצות של הדיון המסוים בי...
אל הספר