טד פישמן בספרו " סין בע " מ מספר כי בשעתו התארח אצל מנהל שירות לקוחות בחברה גדולה בדרום סין . במהלך השיחה הביע בפניו את פליאתו לנוכח המספר הגדול של מכוניות יוקרה מסוג לינקולן החונות בחניית בניין החברה ושאל אותו אם הן מיועדות למנהלים הבכירים . " לא" ענה לו המנהל הסיני " הן שלי . " מה פירוש שלו ? המכוניות היוקרתיות והיקרות הללו עמדו בחניית החברה מוכנות למלא משימות של דאגה ללקוחות : להסיע את אשתו של מנהל בכיר שבעלה נסע לעבודתו עם המכונית היחידה שלהם , להביא נציג חברה לאירוע עם כל ההדר ה נדרש וכך הלאה . אלה מכוניות שרכישתן והחזקתן עולות כסף רב לחברה המחזיקה בהן והן משמשות באופן בלעדי לעשיית מה שנקרא good time למנהלים בחברות הלקוחות . הן לא משמשות למטרות של סיוע טכני או פרסום , הן פשוט מעניקות טובת הנאה אישית לאנשים שהגדרת תפקידם הציבה אותם כל קוחות של החברה בעלת מכוניות הלינקולן . זה סביר ? ובכן , זה מעט מוקצן אבל בסין זה בהחלט נחשב כסביר . כדי להבין זאת חשוב להיזכר בחשיבותו של הקשר האישי בעולם העסקים של סין . לקשר הזה , או כפי שהוא מכונה בסין לגואן - שי , יש חשיבות מרכזית . קשר עסקי דורש ...
אל הספר