מכאן נפנה לסיקור ספרי תרי עשר ובתחילה ניתן את דעתנו לאותם שבעה ספרים שהורכבו לפי חטיבות סוגיות , כל ארבע החטיבות האפשריות או פחות מזה , ורק אחרי כן נדון בשניים ( יואל ויונה ) שהם יוצאי דופן ובנותרים השייכים לתנופת האיסוף השנייה . מטרתנו העיקרית היא להראות שגיבושם של ספרי תרי עשר לא נשתנה משל שלושת ספרי הנבואה הגדולים , וזה בהתאם להכרתנו הבסיסית שכל ספרי נביאים אחרונים נוצרו לא בתהליך ממושך של הוספות והרחבות , אלא במעשה של איסוף וסידור לפי עקרונות שהיו משותפים לכל הספרים ( אף שזמן מסוים ודאי חלף עד שהופיעו כולם . ( לפיכך ניתן את דעתנו במיוחד לחטיבות הסוגיות שהספרים הורכבו לפיהן , אבל נתייחס גם להיבטים ספרותיים והיסטוריים שאי אפשר להתעלם מהם בהגדרת טיבם של הספרים ואף הם עשויים לחדד את העניין החשוב לנו כאן . נתחיל אפוא בספר הושע , שחלוקתו לחטיבות סוגיות ברורה בתכלית : סיפורים מחיי הנביא ( פרקים א—ג ; וראה להלן , ( תוכחות וייעודי פורענות ( ד , א—יד , א ) ונבואת על סברה זו עמד בלנקינסופ , וברטון נסמך עליו כעל בעל הסברה . ראה : J . Blenkinsopp , ; Prophecy and Canon , Notre Dame , Ind . 1977...
אל הספר