9 בפרק לג דן דוהם בכולו כביחידה אחת וגם בכך קבע את דרך החוקרים שלאחריו , שרובם הגדול עשו כמוהו . הדרך הוליכה את המחקר למבוך של קשיים ללא מוצא ונוצר 'ספקטרום פרוע ככל האפשר של דעות ביחס לזמן ולרקע' של פרק זה . נסיובו של גונקל להחיל על פרק זה את המושג 'ליטורגיה נבואית , ' שהוא אחד המושגים שנתנסחו בשיטתו , ובכך לאשש את אחדות הפרק ולהעמיד את חלקיו תחת קורת גג אחד - לא הועיל הרבה , למרות יוקרתו של בעל הדבר , ומי שפנה בכיוון זה הסתכן בכניסה לספקולציות . עד היום מתרוצצים החוקרים בדעותיהם ביחס לזמנו ולרקעו של פרק זה . יש שעדיין מניחים ששל ישעיהו הוא , יש הקובעים אותו בתקופת הגלות , או שמייחסים אותו לתקופת שלטון פרס , או הלאה מזה - לתקופה ההלניסטית . 52 וילדברגר הוא מן המעטים שחילקו את הפרק ליחידות נפרדות . לשיטתו הן : א-ו , ז-טז , יז-כד ושלושתן יצאו ממחבר אחד ( עמי . ( 1314 , 1297 קייזר דן בפרק כביחידה אחת , אבל סוקר את תוכנו חלקים חלקים . משהו מחלקי הסיקור של קייזר נעשה אצל וילדברגר ליחידות נפרדות . בלנקינסופ מחלק את הפרק לחמש יחידות , שהראשונה שבהן היא פס' א לבדו . ביוקן , הרואה את הפרק כיחי...
אל הספר