5 לשם הסדר והבהירות יש להוסיף , שההנחה שיכולות הידיים להיטמא לעצמן ולהיטהר לעצמן כבר נחשבת במשנה , וכל שכן בתלמוד , מובנת מאליה " . מה 19 החריג היחיד בעניין זה במשנה הוא כנראה פיקפוקו של אליעזר בן חנוך בעד' ה , ו , שפיקפק ' בטהרת ידים' ( לעיל , סי' . ( 2 ואופיו הקיצוני של המקרה ניכר בעובדה , שלאחר שמת חכם זה 'הניחו אבן על ארונו . ' במחלוקת בין ר' דוסא , האומר 'מטבילין ידים לחטאת = ] לפרה שלפעמים מעסיק את חז"ל זו שאלת חזקתן של הידיים , כלומר , אם מלכתחילה הן בגדר טהורות — או שהן בגדר טמאות 'עד שיוודע' שנטהרו , או עד שתהיינה נטהרות בפועל לצורך אכילה . והתשובה נוטה לצד האפשרות השנייה , במיוחד בתלמוד ובמקצת גם במשנה ( לפחות לפי דעתו המחמירה של רבי יוסי : ראה יד' ב , ד והשווה מק' ב , ב . ( על השאלה מאימתי הוטלה על הידיים חזקת טומאה ניתנות בתלמוד כמה תשובות , ובקשר לכך משתמש התלמוד לרוב בפועל 'גזר , ' היינו שההחלטה בעניין זה היא 'גזרה . ' ה'גזירה , ' כהוראה המתכוונת להגביל ולהחמיר , יכולה להיות ההחלטה שהידיים הן בחזקת טמאות . ההנחה שיכולה הטומאה להצטמצם לידיים אינה , בדיוק , 'גזירה' — אדרבא ...
אל הספר