פרק עשירי קידוש השם ומיתת קרבן

מיום שעמד על דעתו רואה את עצמו ר' נחמן מברסלב נתון בסיטואציה של גגול מודגשת אשר להוויה האנושית הסופית . בראייה החודרת את כל ישותו רואה הוא את עצמו מוכרע ומועד למוות , ואם תמצא לומר — מקודש למוות . ראייתו זו את עצמו עולה מתוך מעמקי חוויותיו האישיות ביותר ומלווה את חייו עד קצם . אם גם סמויה כיום מעינינו כל פרשת צמיחתו הביוגראפית של תודעת המוות הזאת מחמת חוסר ידיעותינו בפרטי חייו הפנימיים והחיצוניים של ר' נחמן , ובעיקר בימי נעוריו , הרי בכל זאת שרדו בידינו רישום וסימן המספיקים לקבוע את כיווניה העיקריים , לפחות , של חוויית מוות מותמדת זו ואת גילגול צורותיה במשך התפתחותה . הרעיון גדל וצמח בו לא רק מבחינת רשות מבודדת של החיים הנפשיים , אלא מהווה הוא גורם אדיר בהתגבשות המחשבה הברסלבית כולה לפי אותה חוקיות מיוחדת , הקיימת כאן בין פאראדופסים ביוגראפיים לבין תורה , שהיא איננה רק תורתו של ר' נחמן אלא תמיד גם תורה החוזרת וסובבת על ר' נחמן עצמו . [ א ] בעודו צעיר עולה בנסיונו טעמו של המוות בבחינת עוצמה ממשית של איום מפחיד , עוצמה מפוחדת ומבהילה , מעיין לא אכזב של אימה ללא שם , העוטפת בפחדיה את הנפש...  אל הספר