אנסה לתאר בקווים כוללים על דרך ההשוואה את מה שאני רואה כמתרחש בספרותנו מסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העש רים עד לכניסת דור ביאליק לארץ ישראל , היינו עד אמצע שנות העשרים לערך , שאז הספרות כבר מתחילה להתפתח התפתחות אינדי גנית , כלומר יונקת ממקורותיה בארץ . חשבתי שלא אעסוק בקומפראטיביות ספרותית , אבל כיוון שהעניינים בספרות העברית בדור ביאליק ומשם והלאה קשורים כל כך בהתפתחויות שבספרות אירופה במאת השנים האחרונות לערך , עלי להפליג בהסברת כמה עניינים שהם בעצם רחוקים במידה ידועה מן הגישה הישירה אל הספרות העברית בדורות האחרונים . מה הם הגורמים שמעמידים את הספרות העברית בדור ביאליק , ומשם והלאה בסימנה של ספרות אירופה , כאילו באמת , סוף סוף , נקבעה המסורת האירופית בספרותנו ? באירופה נתכנה הזמן של שלהי המאה התשע עשרה בשם Fin de , Siecle "סוף המאה" ובמשמעות נסתרת יותר — "סוף העולם . " מי שזוכר את המונח הזה בזמן שהיו משתמשים בו יכול , פחות או יותר , לתאר את תוכנו , אם כי לא להגדירו . בעצם מדבר המושג הזה בשם איזו נטייה נפשית , אישית פרטית , או בשם איזה זרם רוחני רחב יותר , המתבטא ביצירה הספרותית ...
אל הספר