תקופת ההשכלה היא המעמידה את הרומאן העברי . לא היה בספרות העברית רומאן קודם לכן . ואפילו היה פרל הראשון , בכל זאת עד קום מאפו ועד סמולנסקין וברוידס , הוא נראה כעין מקרה , ואילו אלה האחרונים שהזכרתי הם שמעמידים באמת את מסורת הרומאן , יש רקע רחב , בני אדם רבים ושונים . בסופו של דבר מה זה רומאן , אפילו הוא מודרני שבמודרני ? היוצר ברומאן מעמיד נפשות רבות בחסרונן , במובן האמיתי של המלה י הן צמאות , הן רעבות , ומה טוב צמאונן ורעבונן . כל אחת מהן היא מ 1 נאדה של לייבניץ ; כל אחת משקפת את השאר ומשתקפת בו . זה מתקיים למעשה גם בסיפור הקצר , אבל אם אני רוצה לתת רקע חברתי רחב , לא מפני שאני עוסק בבעיות חברתיות , אלא משום שהחברה הזאת המסוכסכת , המסובכת , מעמידה בני אדם רבים ושונים , שאם אינני תופס כל אחד ואחד מהם , לא רק כשהוא לעצמו , אלא כפי שהוא משקף ומשתקף , אינני מעמיד את התמונה הגדולה הזאת ששמה רומאן . איןאפשר להעמיד רומאן , אפילו אינטרוספקטיבי ביותר , בלי דמויות רבות ושונות על זיקותיהן זו לזו , כאילו הן עדשות משקפות ומשתקפות . והנה בתקופת חיבת ציון הרומאן יורד מעל הפרק , וכמעט איננו שב לתחייה ...
אל הספר