שיחה שמינית משבר השכלתנות וראשית ההתרחבות

בשיחה זו אשתדל להבליט את ייחודה של תקופת "חיבת ציון , " אשר לא בדין כוללים אותה היסטוריונים מובהקים , לרבות קלוזנר , בתקופת התחייה . "חיבת ציון" שונה מההשכלה שלפניה ומתקופת התחייה של אחריה . בשני מאמרים שלי , על ש . ל . גררוך ועל א . ש . שווארץ , אני מנסה להעמיד את המוטיבים העיקריים הפועלים בשירת תקופה זו , לעומת המוטיביקה הפועלת בשירת ההשכלה . בתקופת חיבת ציון פועלים שלושה דורות של סופרים ו דור אחד — ממשיכי היצירה המתחילה בתקופת ההשכלה , בתוכם אנשים כא . ב . גוטלובר , י . ל . גורדון ופרץ סמולנסקין , המסיים כתיבתם בתקופה זו . בני דור אחר , הפועלים גם כן בתקופה זו — משוררים ומספרים — כגון ברדיצ'בסקי , ביאליק , טשרניחובסקי — המתחילים בתקופת חיבת ציון וממשיכים לאחריה , ועיקר יצירתם בתקופת התחייה . קבוצה שלישית — יוצרים המתחילים בתקופת חיבת ציון , אם בסיפור ואם בשירה , ואף חותמים את יצירתם בתוך פרק זמן זה , כלומר לפני סוף המאה וראשית רעיון הציונות המדינית וראשית ההכרה בציונות המגשימה . של"ג — ש . ל . גרדון הוא אחד מן המעטים האלה , שמתחילים את תקופת חיבת ציון ומסיימים אותה , ועל כן הוא עש...  אל הספר
מוסד ביאליק