בדיון בעניין חיפוש הלשון בספרות העברית החדשה אנו נתקלים בבעיית המליצה , מהי מליצה י כיצד מגדירים אותה ? אנסה להבחין בין שלושה שימושים במלה מליצה . ( א ) כשאדם אומר "מליצה" כוונתו למין לשון שהיא נפרדת מהתוך שבה . בכל לשון כשהתיר נראה דל , צמוק , והלשון גדושה משום מה , אם מתור שהיא מרובת מלים , כשהתור עשוי להתבטא בצורה הרבה יותר יפה במיעוט של מלים ; או כשנדמה , שאמנם התור קיים לגבי הכותב , אלא שהוא מתלהב ממנו יותר מדי ושופר התלהבות זו בשיפעת הלשון . זו לא בדיוק מליצה , אלא מעין נטייה להבעה שאנו קוראים לה פאתיטית . ( ב ) יש עוד שימוש אחד למונח "מליצה" והוא כולו לגנאי , ובו משתמשים כשמתארים את ספרותנו בתקופת ההשכלה , ובמידה רבה גם ספרות של הדורות שלאחריה , להוציא את ביאליק , שאף הנועזים ביותר מאז שלונסקי אינם מנסים להוריד אותו מגדלותו . אבל אם מדברים על לשונו של יעקב כהן , לדוגמה , אומרים שלשונו היא מליצית , ולגנאי . באמת מתכוונים לומר בזה , שלא זו בלבד שהלשון היא נפרזת , מיוחדת , אלא שכמעט חסר בד . תור , והיוצר מנסה לכסות על הריקנות הזאת בשטף של מלים . שימוש זה מקובל בביקורת העברית עד היו...
אל הספר