אחד עשר הפרקים הפותחים את התורה הם מעין מבוא להיסטוריה של עם ישראל . הם מתארים את בריאת העולם , את התפתחות האנושות מאב קדמון משותף , את התרבותם של בני האדם ואת התפצלותם הלשונית , האתנית והגאוגרפית לארצות ולעמים . פרקים אלה מתווים את הרקע ואת התפאורה לעליית הגיבור המקראי המרכזי — עם ישראל — לבימת ההיסטוריה , ולהתמקדות בנושא המרכזי של התורה ושל ספרות הנבואה : משולש היחסים בין האל , העם והארץ המובטחת ' . בפרקי מבוא אלה המילה "הארץ" פירושה 'העולם , ' כפי שעולה מן הפסוקים הראשונים : "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ . והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום" וגו' ( בר' א , א ב . ( בבר' יב מצטמצם מרחב הפעולה של הסיפור המקראי , והמבט שהיה 1 אורלינסקי , ( 1986 ) ויינפלד . ( 184-183 : 1993 ) 2 בהמשכו של סיפור הבריאה הכוהני המילה "ארץ" מייצגת את האדמה , מקום המגורים של האדם והחיות , בניגוד לים , שהוא שריד מגודר של היסודות הסוערים והכאוטיים : "ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים '' ( בר' א , י . ( על "ארץ" במוכן של 'עולם' ושל 'יבשה' בשני כתובים קרובים אלה של סיפור הבריאה הכוהני עמד זליגמן (...
אל הספר