ישראל המקראי ראה בעצמו עם אשר ראשיתו מחוץ לארצו , ואשר זכותו על הארץ נובעת מהבטחה אלוהית עתיקת יומין . להבטחת הארץ ולהגשמת ההבטחה נודעת חשיבות מרכזית בספרות המקרא , שעניינה מערכת היחסים המיוחדת המתכוננת בין האל לעמו הנבחר . סביב הציר המשולש אל-עם-ארץ נכרכו המסורות הבודדות לכלל החיבור המקיף של החומש וספר יהושע ixrwn , ( Hexateuch ) את הגשמת הייעודים 1 וההבטחות שניתנו לאבות ולעם ישראל . הארץ המובטחת איננה מושג מופשט או ערטילאי בבחינת 'ארץ של מעלה' או ארץ שבלב . היא תופסת מקום מציאותי במרחב , בין אם היא משקפת ישות היסטורית שהיה לה קיום של ממש בזמן מן הזמנים , ובין אם אינה אלא ישות איךאלית דמיונית , פרי שאיפות וחלומות שנרקמו במוחם של מחברי המקרא . קיומה אחוז בהרים , בשדות ובעמקים , בפני השטח וברגבי האדמה , והוא כרוך בהגדרת גבולותיה במרחב . אין להבין את תפיסת הארץ המובטחת בלי לעמוד על היקפה ובלי לפרש את תיאורי גבולותיה על בוריים . טקסטים רבים מתייחסים במישרין או בעקיפין לשאלת היקף הארץ המובטחת וגבולותיה . העיקריים שבהם הם הבטחות הארץ החוזרות ונשנות לאבות ( בר' יב , ז ; יג , יד יז ; טו , ז ,...
אל הספר