מהלך הרעיונות שלנו חוזר ופונה עם סיומו לראשיתו : כלום אפשרית היא מדיניות של מוסר מעיקרה ? והרי תשובתנו : כן ! אולם דין הוא שנשאל שאלה שנייה ו כלום משתמשים בני אדם באפשרות זו ? וכאן אנו משיבים : לא ! והרי שאלה שלישית : כלום ניתנו דרכים להוליך בהן את האנושות , שתהא משתמשת באפשרות זו של מוסר במדיניות ? ואף כאן התשובה חיובית היא . צידוקה של אמירת הן זו ניתן לנו עם קביעת החוק בדבר המינימום החומרי לקיומו ולגידולו של הרוח . שכן ניתנה לנו בכך האפשרות להכיר בו בטבע בחינת מקור החיים , בחינת מקור מתמיד לחיים , ואף על פי כן להימנע מן הפאשיזם ומן החמדנות , כלומר להכריז ולומר , שדרך הרוח של האנושות היא הדרך אל האינסופי ואל האחדותי , היא עיקר תוכה וטעמה של ההתפתחות האנושית . על השאלה השנייה מצווים היינו להשיב בשלילה , משום שראינו והכרנו , כיצד הולכת האנוכיות וכובשת וחוזרת וכובשת לעצמה בכוח ההת פשטות שלה ובסיועם של יסודות רוחניים , כגון הידע , יצר האיסום והחיסכון , הכזב וכיוצא באלה , את ההישגים הרוחניים , ונמצא שסוף סוף יד האנוכיות על העליונה עם חיזוק זה שנקנה לה על ידי הרוח המסולפת . ואילו לשאלה השל...
אל הספר