משפט העמים

אבות עיקריו של המשפט , שעסקנו בהם למעלה , עיקר ה'סטאטום קוו' ' ) המצב הקיים ( ' ועיקר השיוויון , הם ניסיון ליצור מצב , שמינימום זה של ביטחון וסדר בין בני אדם יהא מובטח מכוח האפשרות הנתונה לחיי שלום בין בניה של מדינה ועל ידי ייצובם וסידורם של השאיפות והצרכים האנוכיים הפרטיים הנפרדים . המשפט בפנים המדינה הוא מבחינת ההצלחה אולי ההישג הרוחני הגדול ביותר של המין האנושי . עם כל ליקוייו ועם כל הזעזועים שהוא מזדעזע וחוזר ומזדעזע מחמת המדיניות , הרי עלה בידי האדם להעמיד בפנים המדינה סדר משפטי ולערוב את מינימום הביטחון של הפרט . ואינו כן במשפט שבין מדינה לחברתה ובניסיון לגדור בפני האלימות על ידי מתן ערובה למינימום גם במאבק האינטרסים והעניינים שבין מדינה למדינה . כאן מפגרת האנושות אחרי הישגיה במשפט שבמדינה גופה . וברור טעמו של פיגור זה . המקדמה לכל משפט היא הכוח של מתן חוק וקיומו העומד למעלה מן המשפט , הוא אדון המשפטים , היא המדינה במשפט הפנים , ובתוך המדינההעם הדימוקראטי המאורגן . אדון אב זה של המשפט חסר הוא במשפט העמים ; חזון השלימות הוא מדינה עולמית או לפחות חבר עמים , שניתן לו הכוח של מדינת ...  אל הספר