חויזיים של דברים , שהועלה על ידינו , מעיד וחוזר ומעיד כיצד הולכים ומתקלקלים , הולכים וכומשים נבטיה וניצניה הרכים והענוגים ביותר של הרוח בידי האנוכיות , כלומר בידי יצר הגידול הטבעי של היחידים והציבורים . ודאי , מוצאים אנו חוץ מן היסוד החיוני גם את היסוד הרוחני . חוץ מן האדם האוכל , הגדל , הפרה ורבה , מצוי בעולם גם האדם המכיר , האוהב , היוצר , המעריץ , חוץ מן רמת החיים מצויים בעולם גם האמת , האהבה , היופי , ההערצה להווייה המושלמת . אבל גזירה היא ששתי המגמות הללו תהיינה צרות זו לזו בחיים . מבחינת יצר הגידול הטבעי הרי זיקות המוסר הן תבלין של עיכוב , ומשנכנםת האנוכיות בעזרתה של הרוח אף לרשות השכל , הרי היא ממעטת את דמותן של המטרות הרוחניות : האמת נהפכת לחזון תעתועים , האמונה מתגלגלת ב'אופיום / האנושיות מתגלגלת ב'הז יות' הומאניסטיות . היופי נעשה כלי עזר לפרסומת ותעמולה . וחילוף הדברים , הרוח רואה בו ביצר הטבעי את שורש הרע . כל שהוא בריא ומושלם בעולם הצומח והחי , כל שהוא חביב עלינו כתינוק ותמים בעינינו אצל האדם הקמאי , נעשה אי מוסרי בזמן שהרוח עומד על עצמו ורואה במטרות הטבע משום סתירה וניגו...
אל הספר