פרק רביעי בין הכרח ורצון

השאיפה למוניסמוס לשוני בישראל , זו תמצית תמציתם של מאמצי הנפש הקבוצית שלנו בדורות האחרונים , נתפלגה , כאמור למעלה , לשלשה פלגים , ששטפו ושוטפים עד היום הזה בערוצי הרגשה ומחשבה שונים ובחזקה שונה : התבוללות גמורה בלשונות העמים , העלאתה של הלשון המדוברת בפיות המוני ישראל במזרחה של אירופה לכלל לשון לאומית של האומה או לכלל הלשון הלאומית היחידה ( כדברי הקיצונים שבחבורה ) ותחית הלשון העברית . כל פלג לשוני ושאיפת תרבות משלו , כל פלג ו"מטפיסיקה" שלו , כל פלג והסתמכותו על גורמים מדיניים , תרבותיים , שכוחם רב היה אותם הימים על הלבבות ועל ההשתלשלות ההיסטורית התרבותית של העמים . יפה היה כוחו של פלג ראשון מכוחם של שאר פלגים : תחילה בגלוי , בהכרזה על גאולה מגרות של לשון תוך הדבקות גמורה בלשון ללא שיור כל שהוא של מחיצה לשונית בין ישראל ובין העמים , שבהם שרויים פזורי ישראל , וסופו , עם ערעור כוחה בממש או ברוח של ההתבוללות היהודית , בצנעא . התבוללות גמורה בלשון מקובלת היתה בכולה גם על אותם שרידים , ששמרנות טבעית היתה מסייעת בידם שלא להסחף בזרם של טמיעה גמורה בארחות חיים , נוהג הווה וראיה בעתיד של העמים ...  אל הספר
מוסד ביאליק