הה , ארץ שכיות אלי אויתי 17 זמך יום יום בךבקות לא ערך על דל שפתותי העלות וכאחד מאמין תם במופתי פי ל ^ לום כל חי , כל דומם קר פני ךר במרומים חלות . אויתי כל יש בך כצרי ונכאת ולט , לכבולך מלא הכוס אני הג 3 ר ארים . ועךה נא הדק אצוה נבלי פרט עבור כי ? 3 למו בך דמי אחי הנגךים . שביליך נוטפי מר אשרך נים לא נים , ולשד אךמתך זב , כי י ^ זיב נפשי נלאה , לבבי יעיר רן — ופי ידובב תפלה . < ןשתחוה ביקןר — אח | ה אלהים , היות רק אחד תו בכתב יתדותיך , לו ספינכס מקדמת ךנא , הצופה דם וק ! חיך ...
אל הספר