המנוחה , בקןךתני בחכמה אמהית , למחר לי הבטיחה עט זהב , ^ לחן אלון . למחר — ומעיר אותי יום לא אדע תארו , הוא ניטל את הבקןר מ !? ני ככל שוטר המבהיל לגךדום . אני צר כל אהבתי בעפרוני — בלהב הנהרה הזעומה . אני רושם שיךי על שלחני הפ ? תנוךד על ? י 5 ם הרוח .
אל הספר