בדרשה שלפנינו , לא פתחה השאלה שנשאלה פתח נוח לדרשן להגיע ישר אל גוף העניין , היינו אל תחילת הסדר . בחלקה הראשון מצליח הוא אמנם לפתה דיון יפה ומאלף בדבר התורה שבעל פה ( שגם התרגום הוא הלק בה , שכן אסור היה להעלותו על הכתב והמתרגם בשעת הקריאה בציבור תרגם בעל פה , ( שבו הוא מבליט את היחס הייחודי שבין ה' ועמו הנבחר , המוצא את ביטויו המובהק דווקא בכך שניתנה להם גם התורה שבעל פה ; שכן את התורה שבכתב אימצו להם גם הגויים , ועל כן מתיימרים לומר : 'אנו ישראל' — דברי פולמוס המכוונים נגד הנצרות הפאולינית שטענה שהכנסייה ירשה את מקומו של עם ישראל , והיא היא 'ישראל לפי הרוח , ' אם כי לא לפי הבשר ( אל הגלאטיים ג . 29—26 השווה א . א . אויבך , חז"ל — פרקי אמונות ודעות , ירושלים , תשכ"ט , עמ' — . ( 271 אלא שאין בכל אלו כדי לקרב את הדרשן אל ראשיתו של הסדר , 'המכסה אני מאברהם אשר אני עשה . ' הוא זקוק אפוא לחוליה מקשרת : הפסוק 'סוד ה' ליראיו , ' המשמש לו , בעת ובעונה אחת , אסמכתא וסיכום לדבריו על תפקידה המיוחד של התורה שבעל פה , כסגולתו של עם ישראל וכסמל לקרבתו אל הקב"ה , ומעבר אל הפרשה המספרת שהקב"ה גילה ל...
אל הספר