על אף האמור מזדקרת לפתות תבנית צורנית אחת , שבוודאי נוצרה מתחילתה לשמש בדרשה בציבור , היא הפתיחה או פתיחתא , המצויה בראש כל סדר וסדר ברוב המדרשים לספרי התורה ( וכן בהרבה מדרשים אחרים . ( פתיחתאות אלו — שמספרן במקורות השונים מגיע לאלפיים ומעלה — מהוות סוג צורני מובהק ומגובש בקוויו העיקריים , על אף הגיוון הרב המצוי בהן מבחינת התוכן ומבחינת פרטי המבנה כאחת . לכולן תבנית יסוד אחידה , אשר בד . משמש לדרשן כנקודת מוצא פסוק הלקוח ממקום אחר ( לרוב : מן הכתובים , ( ולא מאותה הפרשה הנקראת בהזדמנות אשר בה הוא משמיע את דבריו ושאליה מתייחסת דרשתו . מפסוק 'רחוק' זה הוא מגלגל ודורש עד שהוא יוצר קשר לראשית פרשת היום ומסיים בהבאת הפסוק הראשון שבה ( לעתים ו השני או השלישי . ( ייחודה של הפתיחתא אינו בצד הצורני בלבד אלא גם בכשרונו של הדרשן 'לחרוז' מעניין לעניין עד שהוא מגיע אל הנושא המבוקש , תוך שימוש במשחקי מלים , ניצול צלילים דומים ואסו ציאציות של מלים או של רעיונות וכיוצא באלו . אין ספק ששיטה זו של בניית הדרשה בעזרת גורמי שעשוע והפתעה היה בה כדי ליצור דריכות ועניין בלב הקהל . כי אף על פי שהציבור ידע מן...
אל הספר