ו. טבעים לאומיים

על אף השינויים והסטיות היתה אחידה התפתחותו של הסגנון באמנות המערבית החדשה , כשם שאפשר למצוא אחידות בתרבותה של אירופה המודרנית . אבל בגבולותיה של אחידות זו צריכים אנו תמיד ליתן דעתנו על השוני הבולט שבטיפוסים הלאומיים . וכבר הראינו בראשית דברינו את השתעבדותן F . Schlegel , Gemaeldebeschreibungen aus Paris und den Niederlanden 1 in den Jahren 1802—1804 . ( Siimtliche Werke . VI , 14 f . ) של תמונות הראייה באספקלריה הלאומית . יש דרך דימוי איטלקי ודרך די מוי גרמני , שעומדים בעינם כל מאות השנים . ודאי הללו אינם גדלים קבועים במשמעות המאתימאטית ן אבל הצבתו של מין דמיון לאומי הריהו בניין עזר הכרחי בשביל ההיסטוריון . הגיע הזמן , שלא יסתפקו בתיאור ההיסטורי של אמנות הבנייה האירופית על פי הגותיקה , הריניסאנם וכר' בלבד , אלא ישתדלו להעלות את הפרצופים הלאומיים , שגם סגנונות שבאו מן החוץ אינם מוחים אותם כליל . הגותיקה האיטלקית אינה אלא סגנון איטלקי ; ואת הריני מאנס הגרמני אין אנו מבינים אלא על פי כלל מסורתה של מלאכת הצורה הצפונית הגרמנית . באמנות התיאורית נראה הדבר בבהירות יתירה . יש דמיון גרמני , ש...  אל הספר
מוסד ביאליק

האוניברסיטה העברית בירושלים