מי שמסתכל בתמונה של םיפורי הקודש מעשה ידי דירר כנגד תמונה מעשה ידי שונגאואר , למשל 'תפיסת ישו' בחיתוך העץ של 'הפאםיון הגדול' כנגד הדף המקביל שבשורת הפיתוחים של שונגאואר , חוזר ומשתאה תמיד לרושמו הברור של דירר' לבהירותן ולרוב םדרו של סיפור המעשה שלו . לזה אנו אומרים , שהאיש עשה בקומפוזיציה במחשבה יתירה וכיוון את סיפור המעשה על פי העיקר שבו . אבל אין אנו עוסקים כאן בהבדלים האיכותיים שבהישגים האינדיבידואליים , אלא בצורות תיאור שונות , שהן מעבר למקרה יחיד ובגדר של צו המוטל על כל לרכה של מחשבת האמנות . וכאן אנו חוזרים ונוגעים בתכונתו של השלב הקדם קלאםי , לאחר שהורינו כבר תחילה על יסוד הדברים . ודאי , בקומפוזיציה של דירר יש יותר בהירות של המראה לעצמו . ישו בצורתו האלכסונית שולט בכל התמונה כולה' והוא מטה את העין להביט אל המוטיב של האנוס עד סוף כל הדורות . החיילים שגוררים אותו לעבר פני התמונה מרבים את כוח אלכסוניותו של ישו על ידי הקונטראםטיות של כיוו נם ההפוך . הנושא של פטרוס ומלכוס , שאינו אלא מקרה טפל' משועבד לנושא הראשי , הוא משמש אחד ממילויי הפינות ( הסימטריים . ( אצל שונגאואר עדיין לא ח...
אל הספר