משאנו באים לערוך את תמורות הצורה לטיפוסיהן , הרי דומה שהפשוטה שבהן היא הפיכתו של הסדר זה ליד זד . שבתמונה בת שתי דמויות לסדר מלוכסן של זה מאחורי זה . דבר זה נעשה אצל הנושא אדם וחוה , אצל ברכת הבשורה של המלאך , אצל המעשה בלוקאם , שמצייר את מרים , ובכל מיני מצבים שכיוצא בהם לשמותיהם . אין מכאן , שבכל תמונה ממין זה שמזמן הבארוק ערוכות הדמויות על כורחן בהטיה אלכסונית ; אבל זה הנוהג , ובמקום שהוא חסר מובטח לנו שהדבר נעשה בדרך אחרת , כדי שלא יתקבל רושם של משטח בעמידת זה ליד זה . והרי אתה מוצא הרבה פעמים אף באמ נות הקלאסית , שהיא קורעת חור בתוך המשטח ? ועיקר כוונתו של דבר זה , שהצופה יחוש על ידי החור בבקיעתו של המשטח הרגיל . לא הכ 1 ל צריך להיות פרום במישור אחד : דיינו שאנו חשים בשינוי כשהוא לעצמו . כדוגמה ראשונה אנו מביאים את התמונה יאדם וחוה' של פאלמה וקיו . הדבר שאנו רואים אותו כאן בחינת סדר של משטח , איננו בשום פנים קיומ 1 של טיפוס פרי מיטיבי שהיה , אלא יופי חדש מעיקרו , זה היופי הקלאסי של היערכות נמרצת במשטח , עד ששכבת החלל נראית כחיה בשווה בכל חלקיה . אצל טינט 1 ךטו חרב אופי זה של תב...
אל הספר