האומר שחלה התפתחות מן המשטחי אל המעמקי , לא אמר דבר מיוחד י שהרי דבר מובן מאליו הוא , שאמצעי התיאור לשם הבעת מלוא הגופניות ועומק המרחב לא נתפתחו אלא בהדרגה 1 ובאמת לא מבחינה זו אומרים אנו לדון כאן בשני מושגים אלה . התופעה , שבה אנו נותנים את עיננו' אחרת היא . אנו רואים , ששעה שהגיעה האמנות למדרגה של שליטה גמורה בכלים הדרו שים לתיאור תמונת המרחב' כלומר , י במאה הט"ז , עמדו והודו בעיקרו של צירוף הצורות על פי המשטח t קומפוזיציה במשטח נטשה אותה המאה הי"ז , זו שחזרה והחזיקה בקומפוזיציה של מעמקים . שם יש חפץ במשטח , רצון לערוך את התמונה בשכבות , במקביל לשפת הבימה : כאן יש נטייה להרחיק את העין מן המשטח , להפחית את ערכו של זה ולעשותו לא נראה , לשם כך מודגשים כאן שיעוריהם של לפנים ולאחור , והמתבונן אנוס לקשור קשרים לפי העומק . לכאורה דבר זה פאראדוכסי הוא , ואף על פי כן כולו הולם את העובדות : המאה הט"ז משטחית היא יותר מן המאה הט"ו . שהרי דימוים הגלום של הפרי מיטיבים משועבד דרך כלל הרבה אל המשטח , אלא שתמיד הוא משתדל לש בור את לחשו של המשטח . כנגד זה רואים אנו , שלאחר שכבשה האמנות לעצמה את דר...
אל הספר