בשעה שווינקלמאן דן את הפיסול של הבארוק' הוא קורא בלגלוג : 'איזה מיתאר " . בקו המיתאר החתום ומלא אומר הוא רואה יסוד עקרוני של כל פיסול ; ואם המיתאר אינו אומר לו דבר , הוא פונה והולך לו . ואולם בצד הפיסול שקו היקפו מודגש ומלא פשר , אפשר לדמות גם פיסול שקו היקפו ניטל ערכו , כוח ביטויו אינו בצורת קו , והרי אמנות ממין זה היתה בבאר 1 ק . לפי פשוטו של עניין אין הפיסול' שהוא אמנות הגושים הגופניים' מכיר קו . ואף על פי כן קיים פיסול קווי לעומת ציורי ; והרי ההבדל ברושמם של שני סגנונות אלו שבתחום זה אינו פחות שונה מבתחום הציור . הפיסול הקלאסי מביט אל פני הגבולים : אין כאן צורה' שאינה אומרת מה שבלבה בתוך גבולותיו של מוטיב קווי מסוים ; אין כאן דמות' שאי אתה יכול לומר עליה , מאיזה צד ראתה אותה עין הרואה . הבארוק שולל את קו ההיקף . ולא זו הכוונה' שרושמי צלליות מופקעים ממנו לחלוטין , אבל הדמות בורחת מכל קביעה בתוך גבוליה של צללית אחת ומסוימת . אי אתה יכול לקשור אותה אל מראהו של צד מסוים ; היא נשמטת מעין הצופה המבקש לתופסה . ודאי , גם הפיסול הקלאסי אפשר לראותו מצדדים הרבה ; אבל אצלו ברור , שכל המראות הא...
אל הספר