פתח־דבר

בשנת 1549 כתם פייטן בשם י 1 אכים די בליי ( du Beiiay ) חיבור קצר על הלשון הצרפתית . שם החיבור : 'סנגוריה על הלשון הצרפתית ושבחיה ' . המחבר נמנה עם חוג ספרותי , שהתפעל מיופיה של הלשון המדוברת . הוא הגן על הלשון המדוברת מפני ' הריטוריקנים הגדולים / שצידדו בשפה נמלצת , ומפני הסכ 1 לאס טיקנים שדגלו ביתרון הלשון הלאטינית ככלי הבעה ספרותי . אכן מצבו של אדם הכותב ספר על מוסיקולוגיה דומה מבחינת מה לזה של די בליי ומחברתו . מעטים המושגים המבלבלים והמטעים יותר מן המושג 'מוסיקולוגיה ; ' יש הרואים בה מעין שילוב של דברים שונים , הנעשים בלאו הכי על ידי מוסיקאים , מורים למוסיקה , מבקרים , בעלי הלכה , חוקרי תולדות המוסיקה ואחרים ; ויש המשייכים אותה — אולי באשמת השם היומרני במקצת—לתחום של חכמה נסתרת . ספק אם נודעת לתיבה ' מוסיקולוגיה' משמעות לוואי החורגת מן הצירוף 'מוסיקה' ו'לוגיה , ' ואף על פי כן אתה מוצא בה מן הטשטוש המציין את כל ה'לו גיות , ' החל באפיסטמולוגיה וכלה בפאליאופדולוגיה ; העירםול המילולי לא סייע להרחבת הידיעה וההבנה בתחום עיסוקה . מעטים המונחים הטעונים הסבר , סנגוריה כביכול , כמו המוסיקו...  אל הספר
מוסד ביאליק