שיעור ארבעים ותשעה התפתחות כוח־ההבעה של הלשון העברית על־פי רש"י פין

רש"י פין , ( 1890—1818 ) במאמרו 'ביקורת ספר "שירי שפת קדש , *'" דן בהתפתחות הלשון ב'שירי שפת קדש' לאד"ם הכהן לבנזון . בעיית הלשון היא העניין המרכזי של ביקורתו . המאמר נחלק לשני חלקים r הראשון — עיוני , השני — שימושי ביקורתי . החלק הראשון עוסק בעניינים הבאים : הגדרה למהות הביקורת . הוא מדבר על היחס בין הזמן ובין המקום , הווה אומר : הסביבה בתקופה הנדונה וההשפעה מצד דרגת מושגיה התרבותיים של הסביבה על כוחה של הלשון . כאן הוא עובר להבחנה דקה בין סתם לשון וזיקתה לתקופה ולסביבה , ובין הלשון העברית , שאותה הוא רואה כלשון השבה לתחייה ועומד על כוחה לקלוט את העולם המודרני , מתוך שתי נקודות : ( א ) מבחינת הבהירות של הלבושים שבהם היא מלבישה את התכנים ; ( ב ) מבחינת טוהרתה — קירבתה אל הלשון המקראית או ריחוקה ממנה . אין בחלק זה סקירה על התפתחות הספרות העברית ( כדעת קלוזנר , ( כי אם סקירה על כוחותיה של הלשון העברית בתחום הביטוי הבהיר והטהור של המושגים המתחדשים . בחלק השני באה ביקורת על השירים עצמם . לשונו העברית של רש"י פין עצמו היא לשון משובצת , כדרך הפרוזה בספרות ההשכלה — סגנון אגדי פרשני של ימי הב...  אל הספר