שיעור ארבעים וארבעה נושאי הסיפורת העברית בתקופת חיבת־ציון

מתוך עשרת המוטיבים הקבועים בשירת חיבת ציון — וממילא בשירה העברית גם בדורו של ביאליק , ובמידה מרובה גם לאחר מכן — מוצאים לכל היותר חמישה מהם פועלים גם בסיפורת , במידה שגם היא יונקת מחידוש התפיסה ההיסטוריוסופיה . המוטיבים הם : ( א ) נושא היהודי הנאמן לקודשיו בהווה הקשה שלו . הדבר הזה הוסבר כבר בהעמדת התפיסה החדשה ביחסו של המספר אל דברי האומה הרוחניים בני ההווה , 'כלי הקודש' מצד אחד , ופשוטי העם מן הצד האחר . דווקא בפשוטי עם אלה מוצאים את המידות ההיסטוריות העממיות הישראליות : קיום מצוות , לימוד תורה וסתם אורח ^ חיים מוסרי בכל עממיותו , שהספרות אינה פוסקת לקשור כתרים לראשם . ( ב ) נושא שני , ואף הוא נמצא בשירת חיבת ציון , מוטיב הגירושים והטל טולים . מוטיב זה שכיח מאוד גם בסיפורת , ודוגמה מובהקת 'שם ויפת בעגלה' למנדלי . מוטיב זה ממשיך גם בדורו של ביאליק — אצל עגנון 'באורח נטה ללון' ( עמ' קנח , ( ונמצא אותו גם ביצירות הזז . מוטיב הגירושים והטלטולים בספרות ההשכלה ( יל"ג , גוטלובר , ( ובמידה רבה גם בספרות חיבת ציון . טעון פאתוס . 'פאתוס' פירושו סבל , לשאת חוויות כבדות אבל נכבדות , נשגבות . ל...  אל הספר
מוסד ביאליק