כל גילוי תרבותי רוחני אין להבינו ללא הבנת החברה שגילוי זה מתפתח בה . המצב החברתי התרבותי של היהודים בתקופת חיבת ציון מוצע לנו , בין השאה בחיבוריהם של דובנוב , לחובר , דינור , ציטרון , צ'ריקובר , קויפמן וקלוזנר . יש לזכור : ב , 1881 ראשית חיבת ציון , מרוכזים 75 % מאוכלוסיית עם ישראל במזרח אירופה ובבאלקאנים , רובם ככולם בעיירות קטנות מאוד ; והעיירה הקטנה מוסיפה על הכוח הפנימי לשמור על צורות חיים של הווי יהודי מסורתי . רק יחידים יוצאים לידי חיים רחבים יותר , ושונים מאותם חיים רוחניים תרבותיים שהעם עדיין חי אותם זה מאות בשנים . הרעב לחיים , לחיי העולם הזה , שהוא הסימן העיקרי של מאתיים וחמישים השנים האחרונות בחיי עם ישראל , עדיין לא פגע הרבה בחיי האומה היהודית רובה ככולה , ערב תקופת חיבת ציון . תנאים היסטוריים חיצוניים , שאינם תלויים בחיי העם הזה — כיוון שלא רוסיה הצאריסטית ולא ארצות הבאלקאן הן ארצות מפותחות — מעכבים את התפשטות הרעב הזה לגבי 75 % מן העם . הרצון לחיים מתגשם , קודם כול , על ידי הגירה אל מעבר לים , בייחוד לארצות הברית . אך באותן שנים מתחילה ההגירה גם לארגנטינה , לדרום"אפריקה...
אל הספר