כשאנו אומרים 'ריאליזם , ' הכוונה לאותו יסוד בריאליזם , האומר שלכל נפש ונפש — מאלו הממלאות תפקיד מסוים בסיפור הריאליסטי — יש זכות מיוחדת וחובה מיוחדת , בעיני היוצר , לחיות את חייה הפנימיים ( ה'פסיכולוגיים , ( ' בכל מלוא האפשרויות הגלומות בה ; בתנאי שאפשרויות אלו תהיינה באמת גלומות בה , טבעיות ואופייניות לה ( ולא מדומות ובדויות מלב היוצר , השואף להעניק לנפש כוחות הבנה נפתים , ולקמץ בכוחות הטבעיים , לפי נטיית המספר . ( אם זהו האידיאל של הריאליזם ( במובן האמיתי של השם , ולא אקטואליזם או ריאליזם סוציאליסטי ' שפירושו שוב אקטואליזם ) בסיפור ואולי גם בדראמה , הרי אפשר להניח , שאידיאל זה אינו מתגשם על נקלה בתולדות הסיפור האירופי בכללו . אפילו בזמן שעולים על הפרק הריאליסטים הגדולים — פילדינג , באלזאק , טולסטוי וטורגנייב — קיימות עליות וירידות עד אין קץ בתולדות הרומאן . לגבי התפתחות הסיפורת העברית בתקופת מאפו וםמולנסקין בוודאי אפשר לחקור אותה לפי הקו הזה : מלחמת הריאליזם על נפשו , על נפש כל אדם לחיות את הייה בשפעם המגוון ביותר — לא הכפוי מבחוץ על ידי היוצר , אלא כעשויה על פי טבעה לפכות להקר את מע...
אל הספר