תכונתו העיקרית של הרומאן היא אותה השתלבות של מערכה במערכה — מערכות ההתרחשויות השונות בחיי הנפשות השונות . על פי רוב פותח הרומאן בפגישותיהן של כמה נפשות העתידות להתפרד ולשוב ולהיפגש על פני יריעת הרומאן כולו . דוגמה מובהקת לכך תשמשנה לנו הפתיחות ב'מלחמה ושלום' לטולסטוי וב'שלמה מולכר לקבק . בפרקים שלאחר הפתיחות , הגיבורים , שכבר פגשנום בפתיחה , הולכים ומסתבכים זה בזה , ומסבכים בחייהם גיבורים חדשים . פרק ברומאן הוא לעולם חסר שלמות ונהפך ממילא לקטע , והדברים אמורים גם לגבי פרק הפתיחה . אבל יש שפרק עשוי לקבל מעין שלמות סיפורית , כגון פרק שבו מכניס המספר לראשונה גיבור עיקרי וחשוב . אבל גם במקרים כאלה מדובר לא בחלק חי של הרומאן , אלא במה שקדם לרומאן , כלומר קדם לאותה תשלובת מערכות , שהיא ממהות הרומאן ומעמידה את אחדותו . אפילו פרק המוקדש רובו ככולו לחייו של גיבור אחד מן הגיבורים הראשיים , והוא נקרא כביכול בפני עצמו , אפילו פרק זה , אם הוא עומד מחוץ לרומאן , חסרים בו יסודות עיקריים ליצירת הרושם האחדותי השלם . במקרה זה משול הקורא למי שנכנס לתיאטרון במעמד השני של המערכה השנייה ? עשוי הוא ליהנות מן...
אל הספר