כידוע , מטפל אריסטו ב'פואטיקה' רק בשני סוגי יצירה ספרותית — הטראגדיה והאפןיס , שני סוגים שהם בין 'אבותיו' הראשונים של הרומאן . אד אם כי שני סוגים אלה מתחברים ומתמזגים ברומאן , תהא זו טעות להניח שכל מה שנאמר על ז'אנר זה או זה , או על שניהם , ממצה את בעיית הרומאן . אי אפשר להעמיד את ניתוח הרומאן , ואת הרצון להבינו , אך ורק על דעותיו של אריסטו . ואף על פי כן , השיתין — היסודות — הונחו על ידיו ב'פואטיקה . ' הסברנו , כי אבות רבים לרומאן מבחינה גיניאלוגית ואולם בכוונותיו ובתכונותיו קרוב הוא לטראגדיה היוונית יותר מאשר לכל סוג ספרותי אחר . אי לזאת , הכרת ה'פואטיקה' לאריסטו חשובה להבנת הרומאן המודרני — רוחו ואמצעיו הטכניים האמנותיים . אריסטו מצביע על שלוש דרכים , שבהן נבדלות האמנויות זו מזו : ( א ) הבדל במושא המשמש נושא לחיקוי שבאמנות . ( ב ) הבדל בטיב האמצעים שבהם משתמש החיקוי . ( ג ) הבדל באופן החיקוי . את החיקוי באמנות מעמיד אריסטו בדרגה העליונה ביותר . * האמנות אינה חיקוי פשטני במובן של העתקת היש , כי אם חיקוי דברים כפי שהם צריכים להיות , ולא כהווייתם במציאות : שכן , מאחר שהפייטן הוא חקיין...
אל הספר