אנו חוקרים כאן את הסיפור העברי , וקו המחקר הוא הקו הגיניטי , התולדתי : כיצד נולדת הסיפורת העברית ? קודמות להופעת הרומאן והסיפור בפרוזה כל מיני צורות סיפוריות , צורות סיפורת היוליות . צורות היוליות אלו לעולם אינן כלות ועוברות מן העולם לחלוטין . יש שהן משתמרות בצורתן הסוגית — לדוגמה : המשל המצומצם הולד ונכתב בעברית עד היום . יש שהן מתמזגות בצורות אחרות , שקודם אולי פעלו כשהן לעצמן . עמדנו על האלמנט הסאטירי הנכנס לסיפור העברי הפרוזאי , החל בארטר , והראינו כיצד אלמנט זה פוסק גם הוא מלהיות אלמנט טהור , והוא שואף להתמזג בכל מיני יסודות אחרים , באליגוריה , בנאום המושגי הפאתיטי ( ארטר , ( עד כדי להעמיד רומאן ריאליסטי ( פרל . ( מ'אהבת ציון' למאפו ועד 'הכנסת כלה' לעגנון ו'יעיש' להזז , רואים סוגים סיפוריים שאינם עומדים בפני עצמם , אלא ממוזגים בגופה של היצירה , וממילא מקבלים את השלמתם בגופה של היצירה . באיזה מידה אנו יכולים לראות בתולדות הספרות העברית היפה , מרמח"ל ואילך , גלגולי צורות ועיבודי צורות פיוטיות אמנותיות ? מהו המעבר התכוף מן הגישושים אל הסיפור ( על פי האלמנט הסאטירי ) בגאליציה אל ראשית...
אל הספר