יצירות ארטר מדגימות את הסאטירה כמעט בטוהרתה . ביצירה כגון זו של ארטר אין היוצר ש , ואב מלוא דלייו מחיי האדם , אלא מתרכז בראיית חיי האדם ראייה סכימאטית מופשטת . אף התכונות המועטות , שבהן בוחר היוצר מדעת כעיקר עניינו , אין הוא בודקן כדי iTnsmb כפי שהגיבור עצמו חי אותן . מתוך כך מתרחקת הסאטירה של ארטר מן הריאליזם הסיפורי . קלוזנר ** נוטה לראות בארטר ריאליסט משום שהוא מטפל בעניינים ריאליים , ואין הדבר כך . תכונות נפש , הנתפסות תפיסה מופשטת — רשעות , אצילות , קמצנות — הן ריאליות משום שהן מצויות בהוויה . אך עניינים ריאליים כשלעצמם אינם מהווים את הריאליזם . עניינים אלה שימשו כנושאים גם בתקופות הקלאסית , הניאו קלאסית והרומאנטית ; כל זרם ספרותי מטפל בתכונות נפשו של האדם , כממשויות האנושיות . הריאליזם הספרותי מתהווה מצירוף של שני יסודות : ( א ) מתוך גודש חיים וזיקות מרובות לחיים . לא סיגוף של ההוויה האנושית וצמצומה , אלא להיפר , נטיה לתתה בעושרה . הגודש נובע מתוך העובדה , שהאמן רואה את האפשרויות השונות של זיקות שונות ומשונות בין נפש האדם היחיד לבין העולמות הסובבים אותה — עולם הטבע , עולם האדם ( ...
אל הספר