השאלה המעניינת אותנו : מדוע מתגלה הסיפור העברי במאה התשע עשרה , בגאליציה , כסאטירה ? ראשית הדיון בסיבות ההיסטוריות החברתיות לתופעה הספרותית הנדונה , לאור הנחת היסוד שלנו , כי ישנו קשר פנימי בין התחום הגיאוגראפי הכרונולוגי — התחנה — ובין צורה אחת או אחרת בתולדות הסיפורת . במושג תחום גיאוגראפי כרונולוגי כוונתי לכלל הגורמים המכוונים והמפעילים את חיי האדם , הן כיחיד והן כחברה , במקום ובזמן הנדונים . את הופעת יסוד הסיפור בסאטירה — לראשונה ב'מגלה טמירין' לפרל , ב , 1820 וב'הצופה לבית ישראל' לארטר , ב — 1859 יש לראות כהולכת ומשתלשלת מתוך סוגי הסיפורת , מראשית התפתחות הספרות העברית החדשה . הסיפור , או היסודות הסיפוריים השונים' מתגלים בספרותנו כיסודות שאי אפשר לראותם כז'אנרים סיפוריים מובהקים ; הם מצויים במשל , באליגוריה , באפוס , בדראמה התנ"כית ההיסטורית וגם האליגורית , בביוגראפיה וגם בפרקי היסטוריה . אלה הם סוגי ספרות הנוצרים והולכים במשך המאות השמונה עשרה והתשע עשרה , החל ברמח"ל ועד להופעת 'מגלה טמירין . ' במשך מאה שנה מכילות הצורות הספרותיות הללו יסודות סיפוריים מובהקים' שאינם באים לידי ...
אל הספר