בשיעור השנים עשר חילקנו את ספרות ההשכלה לשני תחומים עיקריים : ספרות שימושית תועלתית וספרות יפה . אשר לספרות היפה , ציינתי , כי הואיל והספרות העברית בראשית ההשכלה אינה עומדת כל צורכה על המתרחש בחיי העם בהשפעת ההומאניזאציה , נוטה היא לדרכי הבעה קרובות יותר לחיי היחיד — לשירה , ובייחוד לשירה הסיפורית לסוגיה השונים : המשל ( הפתגם המכתם % משל החיה והעוף י האליגוריה הסיפורית והדראמאטית , ( השיר הסיפורי ההיסטורי והדראמה . המשל ספרות המשל בתקופת ההשכלה מלאה משלים סיפוריים ( ועל כן אין להגביל את ספרות המשל בתחומי המשל הפתגמי או המשל המכתמי . ( במשל הסיפורי מתגלה רצון ללמד מוסר השכל' או , לעתים תכופות , לכתוב סאטירה . בין כה וכה מתהווה סיפור קצר . הסוגים השונים של המשל אינם תופעה חדשה בספרות העברית . ראשיתם בתנ"ד והמשכם בספרות התלמודית מדרשית , ואולם החידוש בספרות העברית החדשה הוא , שהמשל מכוון לשיפור האדם היחיד מתוך ראייה של עם הצריך תיקון עלי אדמות . לספרות המשל של תקופת ההשכלה יש מטרה : אושר היחיד ואושר הזולת . ולכן היא קרובה ברצינותה — רצינות עד כדי תמימות — לא אל ' משלי' בלבד , אלא גם אל...
אל הספר