שירת ההשכלה נכתבת עברית , ואפילו כששירה זו אינה נזקקת לנושאים היסטוריים ( על פי רוב תנ"כיים , ( הלשון עצמה , שבה היא נכתבת , אומרת , כי היא פונה אל קהל המבין שעבריותו היא דבר המובן מאליו וכי עבריותו לא תתקפח מתוך שיגיע להומאניזאציה . נוטים לזלזל בערכה של תחיית הלשון העברית בגלל המהפכה ההומאניסטית שהתחוללה . ויש כאן שיכחה עם כפיות טובה . כי בלשון זו מתחילה בעצם המהפכה ההומאניסטית בחיי ישראל , בחיי אותו חלק מישראל המהווה את ההמשך הישראלי בהווה . נוצרו םפרויות בלשונות אחרות שהוטף בהן להומאניזאציה לפי אותם אידיאלים כלכליים , תרבותיים , חברתיים וכוי . אבל רק הספרות הנכתבת עברית מניחה שאותו היסטוריזם ישראלי שהתבטא מאז בלשון העברית הוא אותו היסטוריזם ישראלי הממשיך להתבטא גם כשהוא מטיף להומאניזאציה . יש להסתייג משתי הנחות מוטעות לגבי הסגנון העברי בספרות ההשכלה . האחת — ההנחה המקובלת שהסגנון המקראי , כביכול , הוא הסגנון העברי האחד המשתלט על הספרות העברית החדשה עד יל"ג ( המאוחר ) ועד מנדלי מו"ס . דברים אלה אינם נכונים מבחינה עובדתית , וקל לגלות זאת אם לוקחים ספר , מעין 'המאסף , ' וקוראים את הדבר...
אל הספר