מבין הא שמים , דומה כי ז'אק דה לאקרטל מיטיב להמחיש הן את אי המודעות לנוכחותו של המיתוס והן את כוחו . לאחר שהצהיר כי יש צורך : להיזהר כאשר מציגים בספרות טיפוס לפי גזעו , כדי לא ליפול לתיאור מוסכם ונדוש , המובן בקלות , אך מוטעה לעתים קרובות . ויש לחשוש בעיקר לגבי הטיפוס היהודי , שהאגדה הקשורה בו היא המונית כמו הדפס של אפינל . הוא מוסיף : זכורני שהם היו [ הכוונה לתלמידי תיכון יהודים ] אנשים חכמים ביותר , שהתעניינו , בראש וראשונה , בדברים הרוחניים , ובאמת היוו בקרבנו אליטה , ונודע לי מפיהם שכעת הם בבורסה ובעסקי תיווך . מכישרונותיהם , מנטיותיהם , לא נותר אלא חוש חובבני לשיפוט האמנות והספרות , ואף אם אני מסכים שגם זה משהו , הרי שאין לזה כל קשר להבטחות שהיו גלומות בהם ... נדמה שהם מתרחקים באופן כללי מכל מקצוע הדורש , ולו מעט , כישורי כפיים . אין ביניהם ציירים , ולא רופאים מנתחים , למרות רגישותם האמנותית הגבוהה וכישרונותיהם המדעיים . עם זאת , לאקרטל עצמו אינו ער כלל לסתירה הבולטת בין הצורך להישמר מפני הסכנה 'ליפול לתיאור נדוש' לבין היישום במישור האישי , שבו הוא שב ונוקט את הקלישאות החבוטות האנ...
אל הספר