כאשר קבוצה של אנשים שאינם מוכרים אלה לאלה מתבקשת להניח אצבע על מפרק היד ולהשמיע בקול את קצב לבם , ישמעו תחילה אינסוף מקצבים שונים . אולם לאחר זמן מה , בעודם מסתובבים יחדיו בחלל החדר - איש איש כמקצבו - מבלי משים , יתחילו להירקם תבניות קצביות מעניינות , המקשרות ומחברות קצב אחד עם קצב אחר . ניסוי פשוט זה מצביע על הצורך האנושי להתמזג ולהתלכד בתבניות משותפות ; הצורך לפעול , להתבטא ולהגיב בתוך מערכת של קשרים , חיבורים והתייחסויות . ואכן בני אדם , שונים ככל שיהיו - בהיסטוריה שלהם , כניסיון החיים שלהם , באישיותם ובגילם - מחפשים תדיר אחר נקודות חיבור וקישור בין הסיפורים שהם שומעים מפי אחרים לסיפורים שחוו בעצמם . הפלייבק מאפשר לקולות האינדיבידואליים המושמעים באמצעות הסיפורים למצוא את מקומם החדש בתוך הרכ-קוליות ( פוליפוניה ) הקבוצתית . חוויית החיים , הנחשפת באמצעות הסיפור והצגתו , נשזרת כחוט השני עם חוויות אחרות ונכרכת בתוך עלילה קבוצתית רחבת יריעה . אם בתחילת המופע עולים סיפורי הקהל בתגובה לשאלות ההיכרות הראשוניות שמעלה המנחה , הרי שבהמשך הם נובעים מתוך הקבוצה ויוצרים מבלי משים נושאים או מוטיבים...
אל הספר