התאטרון של מרדית מונק הוא אתר של תמורה והשתנות . אירועים מתרחשים , אך משמעויותיהם משתנות או מתבטלות . הזמן והמרחב נהרסים ונבנים מחדש . חפצים נעשים קטנים יותר או מתמלאים בזוהר ובכוח . בקרב שלל היקומים הקסומים והמציאותיים שבוראת מונק בגבולות החלל הבימתי , מצטרפים זה לזה דברים פשוטים ומוכרים ליצירת דימויים סבוכים רבי תהודה ופלא . חייו ופעולותיו של אדם ואף חפצי יומיום נהפכים סמלים של מערכות גדולות יותר באמצעות כוח הריכוז המחשבתי וכושר הארגון של הצופה . אמנם מקובל לראות בה כוראוגרפית ממסורת ג'דסון דאנס ת'יאטר , אבל מונק , המומחית הטכנית ואשת החזון , קרובה יותר לדרכו של ארטו מאשר לדרכו של . 'קייג כאלכימאית של תאטרון , היא מתכננת ומודדת בקפידה כל רכיב ורכיב במופעי הראווה שלה במטרה לספר סיפורים - הגם שחסרי עלילה ומסתוריים - וגם במטרה לחשוף בשמחה את התאטרליות שבהצגתם . אמנם לכמה מהטכניקות שלה יש מקבילות בצורות תאטרון קודמות , מערביות ומזרחיות כאחת , אך עבודתה של מונק רדיקלית - הן מכיוון שהיא תורמת למגמת התאטרון המודרני והן מכיוון שהיא מנצלת ללא עכבות את התאטרליות הכרוכה בשיטותיה , מסורתיות וחדש...
אל הספר