גופו של אדם מבוגר נורמלי הוא תוצר של הרגלים , של תגובות בלתי מודעות לגירויים פיזיים ושל שגרות פעולה חסרות סיכון . רוב הזמן אנו נעים בתלם תנועתי קבוע , בלי שנשגיח כלל במגוון השינויים הדקים והעדינים שמתרחשים בכל פעם שאנו הולכים או רצים , קמים , מתיישבים או נשכבים . מרגע שקנינו שליטה בפעולות מוכרות אלה , אין אנו מנסים כמעט לבחון אותן . לו היינו חוקרים אותן או משגיחים בהן במהלך חיי השגרה היתה הפעילות גודשת את הכרתנו בפרטים ומשתקת אותנו כמעט לחלוטין . משחק ואמנות נחשבים לעתים קרובות לפעולות הקשורות ביניהן בקשר הדדי , שתיהן מאפשרות לנו להתעלם מצרכי הקיום היומיומיים ולבלות את זמננו בהתמקדות בהנאות , במיומנויות וביכולות הטמונות בגופנו - או בגופם של אחרים . לתאוריית המשחק כאמנות שני היבטים הנוגעים גם למחול : הראשון , על פי קונראד לאנג וקרל גרוס , קובע שהאמנות מזכירה את תהליך ההשליה של משחקים סימבוליים . לאנג ראה באמנות גרסה בוגרת של משחקי דמיון - השליה מכוונת ומתוחכמת . ההיבט השני נובע מהראשון ומתבטא באסתטיקה המסורתית של המחול , שקובעת שרק "משחק" של גופים שהמיומנות והחן שלהם עולים על שלנו יאפש...
אל הספר