כשהוביל דיאגילב את קבוצת רקדניו לפריז , איש לא היה מסוגל לחזות מראש את הצלחתה . איש גם לא היה יכול לחזות מראש את רצף האירועים שיוביל ללידתו של בלט רוס שנתיים אחר כך . עם זאת , במבט לאחור לא היו הקמתה של הקבוצה והאופי העסקי שהיא אימצה לעצמה אקראיים לגמרי . במקום זאת , שניהם מצטיירים כתגובות מושכלות לשוק הבלט שדיאגילב תרם חלקית ליצירתו . בשנים 1914-1909 חדלה להקתו להיות נספח לתיאטראות הקיסריים או בת טיפוחים לסוחרים סנדקים . היא נעשתה במקום זאת יוזמה עסקית עצומה , שארגונה הסבוך וכלכלתה הסבוכה כפליים נענו כעת לחוקי ההיצע והביקוש . בניגוד לרוסיה , הציע המערב בית למפעל כזה - בשוק האופראי . כאן מצא דיאגילב את האמרגנים שקידמו את עונותיו והצליח לממן לפחות חלק מהפקותיו ולהציגן בפני הציבור המשפיע של תור הזהב של האופרה . לכניסתו של דיאגילב לעולם זה סייע אחד האמרגנים החשובים ביותר של התקופה . גבריאל אסטרוק , מפיק , מוציא לאור , מנהל כישרונות ומייסדו של תיאטר דה שאנז אליזה , ( Theatre des Champs-Elysees ) עמד בצומת הדרכים הפריזאית של עולם המוזיקה הבין לאומי , דמות מפתח במסחר המתרחב במהירות בנכסים וב...
אל הספר