עד שלהי המאה 8-ה ו לא הוגדרה הביולוגיה כתחום דעת עצמאי . חקר היצורים החיים היה חלק מלימוד תופעות הטבע בכללותן , במסגרת תחומים כמו : תיאור הטבע , ( natural history ) פילוסופית הטבע ( natural philosophy ) או רפואה . זאת משום שלמחקר חסרו כלים כדי לעמוד על המורכבות העצומה של התופעות הקשורות ביצורים החיים ( לעומת תופעות מן העולם הדומם . ( היצורים החיים נתפסו כחלק בלתי נפרד ממכלול תופעות הטבע ( כדוגמת סלעים ומינרלים , ( ובאופן כזה אף נחקרו . במובן מסוים גם הדומם נתפס כ"חי , " ייוחסו לו התנהגות תכליתית ורצון מס 1 ים . במסגרת זו עקרון הרצף התקבל בטבעיות - על פיו קיים מעבר רציף בין הדומם לחי וקיימת הדרגתיות במידת החיים של קבוצות יצורים שונות . במהלך המאה 19-ה התפתחו תחומי מחקר חדשים וייחודיים ליצורים החיים : פלאונטולוגיה ( חקר המאובנים , ( פיזיולוגיה ( חקר התהליכים בגוף היצור החי , ( אמבריולוגיה ( חקר ההתפתחות העוברית ) וכימיה של היצורים החיים . מחקרים אלו הובילו להכרה שהיצור החי נבדל באופן מהותי מעולם הדומם , הן במידת המורכבות והן בתהליכים המאפיינים את החיים . בעקבות כך , זכה חקר היצורים החיים...
אל הספר