התקופה של ימי הביניים נמשכה כאלף שנים - בין המאה 5-ה לספירה הנוצרית , ימי התפוררותה של האימפריה הרומית לבין המאה , 15-ה ימי פריחת הרנסנס . בימי הביניים אמנם לא הייתה לפילוסופיה ולפילוסופים כל אוטונומיה מחשבתית וכל עצמאות רוחנית ויצירתית , ובכל זאת הופיעו גם הוגים גדולים וחלו התפתחויות מעניינות בתחום הפילוסופיה . עיסוקה של הפילוסופיה הצטמצם לתחום הדת ולשאלות דתיות ( שאלות העוסקות באל , באדם , בגאולה , בקץ העולם וכר ) תוך התחייבות לאוטוריטה של כתבי הקודש ואנשי הדת . כל ניסיון לעסוק בפילוסופיה שלא לצרכים תיאולוגיים , נתפס כסטייה ודוכא מיד . הייתה זו פילוסופיה שנולדה מן החיבור של הפילוסופיה היוונית והנצרות . הנושאים שבהם עסקה שילבו בעיות שהציגו היוונים ( בעיקר אפלטון ) עם שאלות שעלו מן התיאולוגיה . בשלהי ימי הביניים , במאה , 12-ה תרגומים של כתבי אריסטו ( שתורגמו מן השפה הערבית ( " ללטינית יצרו מהפכה בחשיבה התיאולוגית . אחד הפילוסופים הנוצרים החשובים דאז היה תומס אקווינס , אשר נולד בדרום איטליה בשנת 1225 ומת שם . 1274-ב תומס אקווינס פירש את כתבי אריסטו באופן שעלה בקנה אחד עם עיקרי האמונה הנ...
אל הספר