תאוריות פסיכולוגיות חדשות רואות את הלמידה כמתרחשת בהקשר רחב ומסרבות לראות בתלמיד כלומד פסיבי המגיע כ"לוח חלק" ( טאבולה רסה תאוריות אלו תופסות כיום מקום מרכזי במחקרים של הוראת המדעים . התובנה כי התלמיד מביא לכיתה את ניסיונו הקודם , את תפיסותיו , את אמונותיו ואת ערכיו - כאשר לעתים קרובות יש לו תפיסה מוקדמת של מושגים מדעיים השונה מהתפיסות המדעיות המקובלות - היא שהביאה להכרה בדבר השפעתן של תפיסות מוקדמות על אופן למידת מושגים מדעיים . תובנה זו מחייבת לבחון מחדש את תפיסותיו המוקדמות של התלמיד ויש בה כדי להשפיע על אופן הטיפול בתפיסותיו השגויות . השינוי במעמד הידע , ובעקבותיו גם במעמד הלמידה , קשור בהתפתחויות חדשות שחלו בתחילת המאה 20-ה בתחומי הפיזיקה המודרנית והפילוסופיה של המדע . שינויים אלו התבטאו בהכרת המגבלות התאורטיות של הפיזיקה הקלסית שהניחה כי קיימת הבחנה בין הסובייקט הצופה ( המדען ) ובין האובייקטים הנצפים ( העולם החיצוני , ( ומכאן שהמציאות האובייקטיבית אינה מושפעת על ידי הצופה . הפיזיקה החדישה ( תורת היחסות ותורת הקוונטים ) טוענת לעומתה כי הצופה נוטל חלק פעיל בעיצוב המציאות , ועל כן ה...
אל הספר