בובר סיפר כי בתקופת התמכרותו לחוויות מיסטיות התחוללה בנפשו תמורה בעקבות מפגש עם אורח צעיר . כך תיאר זאת בספרו בסוד שיח ( תש"ח-תשכ '' א : ( ן נהגתי בו קרירות יתרה על כל חבריו כני-גילו שהיו נוהגים לבקרני . שעה זו , כאדם הנדרש לכל שואלי שאלות , שוחחתי עמו תוך כנות ומתן-דעת , אלא שלא ניחשתי בלבי אותו בוקר שאלות שלא שאל . שאלות אלה נודעו לי לימים , כעבור זמן לא רב . מפי אחד מידידיו - הוא עצמו כבר לא היה בין החיים - נודע לי על תוכנן העיקרי . נודע לי שביקורו אצלי לא היה בו משום המקרה , משום ביקור-אגב , אלא גורלו הוליך אותו אלי , ואלי דווקא , לא כדי להשיח שיחות חולין , אלא להכריע הכרעות חשובות ובשעה זו דווקא [ בניגוד לרושם העולה מתוך הכתוב , כאילו אותו צעיר טרף נפשו בכפו , טען בובר כי הוא נהרג במלחמה ... [ מאותו יום ואילך סילקתי את עצמי מן אותה "דתיות " או שהיא נסתלקה ממני , זו דתיות שלא הייתה אלא בחינת מופלה , הוצאה של עצמי מן הכלל ויציאה של עצמי , אכסטזה בלעז . שוב לא הייתי מוחזק אלא ביום-יום שלי , שלא אנטל ממנו לעולם . ושוב לא ייפתח לפני הרז , הוא נתרחק ממני או ששם את משכנו במקום שהכל מתרחש...
אל הספר