פרק זה שוזר את הגותו של מרטין בובר בתולדות חייו , בהתאם להנחת היסוד של הספר באשר לזיקה שבין שלושה גורמים : האקלים הרעיוני-חברתי שבו צמח ההוגה , הביוגרפיה האישית שלו ותהליך היצירה של הגותו . הגותו של בובר , הממוקדת בדתיות קיומית , באה לידי ביטוי גם ביחסו המוקדם למקרא , כפי שעולה מתוך הקטע על "אמת ושקר" שבמסתו " הומאניות עברית" ( ראו להלן . ( הסיפור הקצר על מפגשיו כילד עם הסוס , מובא בהמשך כדי לציין את נקודת המפנה בחייו לקראת הבנת היחס "אניאתה . " הגותו הבשלה מוצגת בשתי מובאות מתוך "בסוד שיח , " ואחריהן מדברי פרשנות להשקפתו . ממד חשוב של יחסי "אני-אתה , " אליבא דבובר , מצוי בדיאלוג האנושי עם האל , ובהקשר זה מובא מאמרו הקצר והחשוב , "שמואל ואגג " ( בתוך : סימון , תשנ " ה . ( למעשה , הגותו של בובר עונה על שאלת מהותה של האמונה היהודית בעידן המודרני , קרי בעידן של ספקנות באשר להתגלות אלוהית חד-פעמית בהיסטוריה , במעמד "מתן תורה " בסיני . לפיכך , השאלה הדתית-המודרנית היא מהו לבו של המעשה הדתי : האם הוא , כמקובל במסורת , לימוד תורה וקיום מצוות , או שלבו של המעשה הדתי נמצא בזיקה אל לבו של האדם ....
אל הספר