בדיעבד , באורח טרגי ומעבר לכל דמיון , השואה הצדיקה את חששו של הרצל מהאנטישמיות , חשש שהניע אותו להקים ריבונות לאומית . החלום הציוני "להיות עם חופשי בארצנו " הוגשם בינתיים , ולו רק מבחינת הריבונות . למעשה , למרות המחלוקות האידאולוגיות נבנתה מדינת ישראל בשיתוף פעולה בין הזרמים השונים בציונות : המדיני , הרוחני , הדתי , המעשי , הסינתטי , הסוציאליסטי , הרביזיוניסטי , הליברלי ועוד . המדינה המודרנית אתגרה את העם להעלות את תרבותו ממסגרת של קיום קהילתי-גלותי למסגרת של קיום לאומי-מדיני . אך דווקא ההצלחה להקים מדינה לאומית-דמוקרטית מרובת זרמים הגבירה את המאבק על עיצוב אופייה . אין הסכמה בין הזרמים השונים בעם על דמותה הרוחנית של המדינה , ובמיוחד חריפה המחלוקת הבין-מגזרית : בקרב הציבוריות החילונית ( ימיןשמאל , מזרחים-אשכנזים וכיוצא באלה , ( בינה ובין הציונית הדתית ( ציונות לעומת פוסט-ציונות דתית ) ובין אלה לבין הציבור החרדי ( ציונות לעומת אנטיציונות . ( אך ראוי להתבונן גם בחלוקה רעיונית מחוץ למסגרת המגזרית : מחדגיסא קיים ציבור מרכזי גדול - בחלקו אתאיסטי ובחלקו מזדהה כ '' מסורתי , " כ '' מאמין " או ...
אל הספר