גידי נבו מבוא נתן אלתרמן אינו מזוהה בדרך כלל כמשורר סטירי . המונח ' סטירה' ( או התואר ' סטירי ( ' מוצמד אליו בדרך כלל בהקשר של ספרו האחרון , הרומן המסכה האחרונה – ספר שולי , כמעט תמהוני בקורפוס האלתרמני – או בהקשר של הפזמונים הסטיריים שכתב לתאטרונים ' המטאטא' ו'לי לה לו' בשנות השלושים והארבעים . שירתו העיתונאית מזוהה פעמים רבות ( אם כי לא תמיד ) עם שירים לאומיים עתירי פתוס כמו ' על הילד אברם , ' ' מגש הכסף' ו'מסביב למדורה . ' גם כשמובאות ממנה דוגמאות אחרות , קלילות , עוקצניות , היא אינה מזוהה על פי רוב כשירה סטירית . עם זאת התייחסות ליסוד הסטירי בשירתו העיתונאית של אלתרמן , אף שהיא מעטה ודלילה , אינה נעדרת כליל מביקורת הספרות העברית . בכל הנוגע למקומה של הסטירה בשירתו העיתונאית של נתן אלתרמן קיימות שתי תפיסות עיקריות , קוטביות כמעט . את האחת מייצג דן לאור . בעבודתו על ' הטור השביעי' ( החלק העיקרי בקורפוס השירה העיתונאית של אלתרמן , ( שהיא עדיין המחקר השיטתי ביותר שנעשה על חטיבת שירים ( ומאמרים ) זו , מעניק לאור לסטירה מקום שולי למדי
אל הספר