אבנר הולצמן א . מות המשורר ' נתייתם ישראל : חיים נחמן ביאליק איננו . ' כך , בתוך מסגרת שחורה , זעקה כותרתו הראשית של העיתון דבר בבוקר 5 ביולי , 1934 למחרת מותו הפתאומי של ביאליק בווינה . ניסוח זה לא היה הגזמה עיתונאית מן הסוג השגור כיום בכמה מכלי התקשורת הישראלית , אלא ביטוי ספונטני כן של הלם ואי–אמון , ששיקף את הרגשתו האותנטית של ציבור רחב . בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל , וגם בחוגים רבים בתפוצות הגולה , נתפס מותו של ביאליק כאסון לאומי במלוא מובן המילה . התחושה המשותפת , שבאה לידי ביטוי באותם הימים בכתב , היתה שמדובר לא רק בהסתלקותו של גדול המשוררים העברים אלא באבדן דמות האב של התרבות הלאומית כולה . עצמת הפתוס של המספידים העפילה לשיאים לא מוכרים , ומוטיב ההתייתמות חזר בהם . הנה למשל כמה קטעים מתוך דברים נסערים שכתב למחרת מותו של ביאליק הסופר ר' בנימין ( יהושע רדלר–פלדמן . ( כמו שציין הכותב בעצמו , הוא לא השתייך דווקא אל החוג המקורב במיוחד אל ביאליק , ואף על פי כן הרגיש כאילו חרב עליו עולמו : * נוסח ראשון מצומצם של מאמר זה הושמע כהרצאה בכינוס ' ספרות פולנית ועברית וזהות לאומית , ' שנער...
אל הספר